הולכת בבוקר בפארק הירקון בשנת 2004
שומעת דקלה, אהבה מוסיקה, בדיסקמן שקניתי בדיזנגוף סנטר, אני הייתי נסיכה שלך.
נזכרת איך הייתי אהובה, איך הוא היה איתי
ועכשיו הוא לא פה.
עלה השמיימה בסערה בלהבות ל"ג בעומר,
וארבעה חודשים אחר כך קיבלתי מחלת כליות.
צועדת בבוקר בפארק הירקון, הליכת בוקר שכזו
מקפידה על התזונה, מנסה לרפא עצמי לבד
בעזרת תזונה, הליכה והקשבה למוסיקה מעצימה.
ההליכה צריכה להיות ארוכה, לפחות שעה.
אני הולכת בשבילים של פארק הירקון
אחרי הסערה, אחרי הבלאגן, אחרי הכאב הנורא,
אני ממשיכה את החיים וממשיכה לצעוד בשבילי החיים.
אחרי שהתנפחתי מהמים שנכנסו בתוכי
אחרי שהוציאו לי את כל המים ונשארתי בלי כלום בגוף, הרוח שלי עדיין קיימת.
אני ממשיכה לצעוד בפארק הירקון.
האם אחלים ממחלת הכליות? מה יהיה איתי?
הזכרונות של כל מה שעבר וכל מה שהיה
רגע אחד הוא היה פה ורגע שני כבר לא.
רגע אחד היה לי חלום של משפחה ורגע אחד נותרתי לבד.
ממשיכה ללכת בפארק הירקון, הצמחיה הירוקה,
פינת החי שהייתי הולכת אליה כשהייתי קטנה,
נחל הירקון שזורם בשקט מצד ימין,
עצי האקליפטוס הגבוהים שומרים סוד.
יודעת שעכשיו זה רע, עכשיו אני לא אני
איבדתי הכל, בן זוג, חתונה, חלום על משפחה.
עכשיו אני בתקופה הכי רעה, אבל יבואו ימים טובים.
התקווה מבליחה מבין העננים
בוקר טוב נסיכה.
