הלכתי לי לארץ לא זרועה
נפרדתי מכל החברות הטובות
שהיו לי הרבה שנים
והלכתי לי לבד לארץ לא זרועה.
כל הכאב הזה וכל הבדידות
וכל הפער שהיה ביני לבינן
וכל מה שעברתי שהיה קשה
נפרדתי מהן לשלום
והלכתי לארץ לא זרועה.
תל אביב חמישי בערב
הרחובות מלאים אנשים ואני חוזרת מהעבודה ודמעות בעיני
הבדידות הזאת ואני זועקת לשמיים
תעזור לי להרגיש טוב יותר, להכיר אנשים חדשים
להרגיש נורמלי כאחד האדם
לחוות את כל הדברים הרגילים.
קמתי בשבת בבוקר ומתוך החלטה רגעית
הלכתי ברחוב דיזנגוף
הרחובות ריקים
הקדושה של השבת לא מורגשת פה
הלכתי והלכתי והגעתי לשם
עליתי לקומה שנייה
ומצאתי שם אנשים ישובים מול שולחנות
ופניהם מאירות
והם שמחים שהגעתי
טוב שהגעת הם אמרו
הגעת למקום הנכון.
ואני מתיישבת ובת השירות מתיישבת לידי
ומתחילה לשוחח עימי
בנועם וברכות
שני רגשות שנשכחו ממני כל כך הרבה זמן
שלא היו לי כל כך הרבה שנים
פנים מאירות
הכל בסדר היא אומרת
באת למקום הנכון.
ואחר כך הולכים לטייל ליד הים
ויש רוגע ונעימות והאווירה שלווה.
השבת הזאת כל כך קדושה
בתוך תל אביב הקרה והמנוכרת
ואני מרגישה שיש לי בית
ויש אנשים שרוצים בקרבתי
ולהיות איתי
ומקבלים אותי איך שאני.
