הציור

אני זוכרת שחברה מהעבודה ציירה אותי
הייתי אז עם שיער קצוץ בגלל התרופות שנתנו לי
זה היה מיני כימותרפיה, חשבו שזה ירפא את הכליות
כל כך הרבה תרופות וזאת היתה הכי חזקה
כל כך מיותרת, כל כך לא עזרה
השיער נשר לי והייתי עדיין נפוחה מהסטרואידים
נראיתי נורא
באתי לבית של חברה שלי מהעבודה
היא היתה ציירת ממש טובה
והיא אמרה לי לשבת ליד החלון כי יש תאורה יפה
שמה לי צעיף על הצוואר, קצת אודם, איפור בעיניים
וצילמה אותי הרבה תמונות
בסוף בחרה את התמונה הכי יפה לדעתה
וציירה לפיו את הציור שלי
יצא ציור יפהפה
יותר יפה ממה שנראיתי אז
עשתה לי גבות דקות כמו גרטה גארבו
אבל המבט, אוי המבט שלי עצוב
מסתכל מבעד לחלון אל עבר זמנים אחרים
זמנים שבהם היינו ביחד ועכשיו הוא לא פה
מטייל לו בעולמות אחרים
נזכרתי שהציור היה תלוי בבית שלי ברמת גן
שנים רבות אחרי כן
וגיסתי באה ואמרה תורידי כי זה עצוב
תשימי תמונה שמחה
אולי זה יעזור לך להקלט
ובאמת הורדתי ושמתי תמונה שמחה
ונקלטתי