אין לי קול, כבר שנים רבות שאין לי קול
משהו לא יוצא החוצה. מה שאני מרגישה, הכל תקוע בפנים
תקוע עמוק בפנים ולא יוצ
נזכרתי בטיפול שפעם מישהי עשתה לי ואמרה: "יש לך חסימה בגרון
הקול לא יוצא לך."
זה נכון, אין לי קול להגיד את המילים, לתרגם את הרגשות למילים
אני חסומה. הלב חסום
התרחקתי מכולם בגלל הכאב, לא יכולתי לסבול יותר
התרחקתי ואיבדתי את הקול
כי הרי אם את לא קרובה, אז למה שתגידי
וכך הקול נשאר בפנים
אבוד לעולמים
נזכרתי בברכה שאמרתי בברית של דוד מרדכי:
"כשמחכים לילד הזמן עובר לאט, מאד לאט. הימים הופכים לחודשים והחודשים לשנים. והילד לא מגיע…"
כמה זה נכון, ההמתנה האינסופית הזאת לילד, כמה השנים עוברות
והילד לא מגיע
"ואז את חושבת אם אגיד ככה ואומר ככה, ואלך לפה ואלך לשם, ואלבש את זה, ואשים את זה, ואקרא את זה, ואלמד את זה."
אבל באמת זה לא ממש עזר
והקול נעלם
וחזר כשדוד מרדכי נולד
ונעלם שוב בשנים שחיכינו לילד הנוסף
הלך ונעלם.
